סיפורו של יורי קובל "סקרלט": סיכום העבודה

2024 מְחַבֵּר: Sierra Becker | [email protected]. שונה לאחרונה: 2024-02-26 05:00

יורי קובל הוא סופר ילדים מפורסם. סרטים רבים צולמו המבוססים על יצירותיו, כולל הסיפור "סקרלט", המספר על החברות האמיתית בין אדם לכלב. הסיפור הזה הפך לאחד האהובים ביותר לא רק על ילדים, אלא גם על מבוגרים.

על הסופר

מחבר הסיפור "סקרלט" - י' קובל - נולד ב-9 בפברואר 1938 במוסקבה. שם סיים את לימודיו התיכוניים ואת הפקולטה הפילולוגית של המכון הפדגוגי. הוא אהב את שירו של המחבר, רישום, אמנות הפיסול, פרסקאות וציור. הוא אייר את ספריו והשתתף בתערוכות אמנות. התחלתי לפרסם במכון.

לאחר שלמד, הוא לימד היסטוריה, רישום, שפה רוסית וספרות בכפר אמליאנובו, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית הטטרית. כעבור שלוש שנים חזר למוסקבה, עבד בבית ספר ערב לצעירים ובמגזין לילדים. שיריו וסיפוריו לילדים פורסמו ב-Smena, Murzilka, Ogonyok, Pioneer.

על יצירתיות

יורי יוסיפוביץ' חי תקופה ארוכה בכפר באזור וולוגדה. הז'אנר האהוב על הסופר הואמיניאטורות פרוזה על הכפר ותושביו, הטבע ובעלי החיים. יותר משלושים מספריו יצאו לאור במהלך חייו של קובל. היצירות המפורסמות ביותר של קובל:

• "סקרלט" - סיפור קצר שפורסם ב-1968.
• "הרפתקאותיו של ואסיה קורולסוב" - הסיפור פורסם ב-1971.
• הסיפור "כיפה עם צלבנים" - נכלל באוסף "חצר נקייה", שיצא לאור ב-1970.
• הסיפור "Undersand" - פורסם ב-1974.
• הסיפור "חמישה נזירים חטופים" - פורסם ב-1976.
• הסיפור "סיפורי חורש" - פורסם ב-1978.

לפי התסריטים של הסופר, צולמו יותר מעשרה סרטי אנימציה ושני סרטים עלילתיים, כולל הסיפור "סקרלט". יורי קובל הוענק בפרס גיידר ב-1983, תעודת IBBY ב-1986 ובחת פרס בתחרות כל האיגודים ב-1972 וב-1987. בשנת 1996, הספר האחרון "Suer-Vyer", שפורסם לאחר מותו של יו.איי.קובל, זכה בפרס "נודד". סופר הילדים מת ב-2 באוגוסט 1995.

הכרה

תהילה הגיעה אליו אחרי הספר "סקרלט". קובל אמר באחד הראיונות שלו שהוא כתב שלושה סיפורים ו"שיא", אבל כל זה לא זה - חלש יותר מ"סקרלט". העבודה פורסמה ב-1968, והיא זכתה לתמיכה במגזינים.

תכונות של הסיפור "סקרלט"

Koval Yu. I תיאר בעבודה זו את החיה כדמות ספרותית מן המניין, עם אופי משלה. הקריינות בסיפור מתנהלת מטעם המחבר, הוא קשוב לשתי הדמויות - ולכלב אלום,ולטוראי קושקין. הקורא התמכר לשקולות הדמויות הללו. נחשפים המחשבות, מצב הרוח והמצב הפנימי של שניהם, מה שגורם לפעמים לשכוח באיזה מקרה מדובר בכלב, ומתי מדובר באדם.

Scarlet Feelings

זה מודגש גם בעלילה: "קושין התחיל ללמד את סקרלט", "המדריך לימד את קושקין". הכלב לא רק ניתן לאילוף, אלא לומד באופן עצמאי ומודע, כמו קושקין: "הגור התחיל להקשיב", "סקרלט גדלה, התחילה להבין הרבה."

תחושות מבשילות בנפשו של הכלב: "סקרלט גדלה והתחילה לציית, כי הוא התאהב בקושקין", והוא "מאוד אהב את סקרלט". הם אפילו התחילו לחשוב באותה צורה: תן רץ, הכלב חשב: "רוץ, תן, רוץ", והלוחם חשב: "טוב שאלי הוא כלב גבול, אחרת הוא לא ישאיר אבן על כנה."

בשוויון

ככל שהעלילה מתפתחת, הכלב רוכש תכונות אחרות, אפשר לומר, "אדם": לפעמים הוא חכם יותר מקושקין, מקבל בשלווה את פקודות המדריך ולא נושך, למרות שהוא רוצה, כי הוא מבין שאתה לא יכול לעשות את זה.

מחוץ להקשר קשה להבין על מי קובל מדבר - על אלום או קושקין, על חיה או אדם. בלכידת המרגל, רק מילים וביטויים מסוימים, כמו המילה "כפות", מזכירים שבכל זאת מדובר בכלב.

כשסקרלט מתה, הוא ריחם לא על עצמו, אלא על קושקין.

סצנה זו מתארת את רגשותיהן של שתי הדמויות, המשכנעות שהחיה אינה נמוכה מאדם, לעיתים אף גבוהה יותר. תחשוב על אחרים ולא על עצמךכולם יכולים. כדי לעשות זאת, אתה צריך להיות בעל רגשות, נשמה וכישרון.

הסופר לאורך הסיפור חושף עולם שבו בעלי חיים ובני אדם שווים. זו אחת המחשבות המרכזיות של יצירות רבות מאת יורי יוסיפוביץ', כפי שניתן לראות בקריאת תקציר סיפורו של קובל "סקרלט".

מבוא

ילד עליז ואדמדם הגיע לשרת בגבול. המפקד שאל אותו מה שם משפחתו, הוא ענה שקושקין, "עצי אשוח-מקלות". הקפטן אמר לו שלעצים אין שום קשר לזה, אבל הכלבים כן. והלוחם הצעיר הלך לבית הספר של מדריכי כלבים. הם נתנו לו גור, הורו לו להמציא שם שמתחיל באות "A" ולהפוך אותו לכלב אמיתי. "למה דווקא המכתב הזה?" חשב קושקין. הוסבר לו שיהיה קל יותר לברר את שנת לידתו של הכלב.

קושקין הביא את הגור לצריף, שם הוא קודם כל "עשה" שלולית, שעבורה הבעלים דחף אותו מיד עם האף, ואז חשב איך לקרוא לכלב? במשך זמן רב הוא סידר מילים שמתחילות ב-"A", ולא רק באות זו. מתוך סקרנות, הגור הוציא את לשונו, ואז התחוור ללוחם: סקרלט!

קושקין התחיל ללמד את סקרלט, זורק מקל וצועק: "אפורט!" הגור לא חושב לרוץ אחריה, למה לו? דבר אחר, אם הנקניק או העצם. בקיצור, הוא היה עצלן.

בית ספר למדריכים

אנחנו ממשיכים בשחזור של יצירתו של יורי קובל "סקרלט". תקציר הסיפור אינו יכול להעביר את כל הקשיים שעלומה נאלצה לסבול בבית הספר. אבל המדריך הסתכל על ההישגים של סקרלט והעניש את קושקין כדי להיות מתמיד יותר.

ולוחםניסו. הוא זרק מקל וביקש מסקרלט להביא אותו. הגור קם ורץ לכיוון ההפוך, קושקין הלך אחריו. הוא לא הצליח להדביק את הנמלט ואיים עליו באגרופו. אבל סקרלט ידעה שהוא לא יעשה את זה, כי להכות כלבים זה הדבר האחרון, וקושקין הזה הוא "איש טוב".

ואז סקרלט ריחמה עליו ורצה אחרי המקל. קושקין שמח בילדותו, ואמר שברגע שקיבל חבילה מהבית, הדבר הראשון שיעשה זה להביא לאלום חתיכת נקניק. "בזמן שאתה מחכה, אתה תמתח את רגליך מרעב," חשב הכלב. אבל הוא לא התכוון למתוח את רגליו, כי הכלבים היו מאכילים כאן, וקושקין רץ בכלל למטבח - מתחנן לעצמות לסקרלט.

כלב אמיתי

אנחנו ממשיכים בשחזור של סיפורו של י' קובל "סקרלט". עד מהרה החל הכלב לציית לבעלים, כי הוא התאהב בו. כשקושין קיבל חבילה, הוא חלק אותה עם סקרלט. הכלב, כמובן, מיד אכל את זה וחשב שאם מישהו ישלח לו כמה דברים טובים, הוא בוודאי "יתגלגל" מקושקין עם "משהו יותר טעים".

המדריך הסתכל על מה שהלוחם והכלב למדו וצעק. במשך ימים שלמים לימד קושקין את סקרלט. הכלב ידע כמעט את כל הפקודות, אבל זה לא הספיק לטוראי - הוא תקע לו באפו עם סמרטוט. ואז הוא קרא לו, אנשים בסרבלים עמדו בחצר, ופתאום סקרלט הריחה - ממש כמו ריח של סמרטוט שקושקין תקע לו באפו. המדריך שיבח את שניהם.

בחינה

איכשהו הלוחם הכניס את הכלב לרכב, סקרלט רצתה מיד לנשוך את המדריך, אבל… זה בלתי אפשרי, כך אמר קושקין. הם קפצו מהבקתה ליד היער, והמדריך הורה להם לעכבמפר. סקרלט לא הבינה מיד את מי לחפש. הוא פשוט רץ לאורך הקצה ופתאום הרגיש את הריח של מישהו אחר. מה שה"מפר" לא עשה - הוא פיזר את השביל בטבק והתחמק, אבל סקרלט רצה בעקשנות קדימה.

לבסוף, הכלב השיג אותו. קושקין הרפה מהרצועה, וסקרלט השיגה את הפולש והפילה אותו. הלוחם שהגיע לחילוץ בקושי גרר את הכלב. המדריך שיבח אותם, הם נכנסו לרכב ונסעו חזרה לבית הספר. קושקין הכניס קרקר מצוין לפיו של אלום, והכלב חשב שגם המדריך ירצה לנשוך את הקרקר בהנאה, אבל הוא פשוט לא הבין.

במאחז

הגיע היום שבו הלוחם והכלב נפרדו מבית הספר והלכו לגבול. הקפטן בירך אותם בלבביות, אך הופתע מכך ששמו של הכלב הוא אלים. "זה לא בית ספר," אמר קושקין, "את רואה, סקרלט, הנה הם, ההרים."

איכשהו קושקין חזר מתפקידו, ופתאום נשמעה אזעקה. כאילו הרוח העיפה את משמר הגבול, רק שוטרים נותרו במוצב. לקחו את קושקין אלוגו והם הלכו על הפולש. הכלב הריח ריח של מישהו אחר והלך בעקבות השביל. הוא עצר ליד עץ תפוח ונבח. קושקין הרים את ראשו וראה שם אדם. הוא אמר שהוא טיפס לקטוף תפוחים, והוא עצמו מיהר לעבר קושקין עם סכין. הכלב היה בכוננות - הוא הוציא את הסכין מידיו של השודד והפיל אותו ארצה.

רצועות דובים

אנחנו ממשיכים בשחזור של יצירתו של י' קובל "סקרלט". הסתיו והחורף חלפו. האביב הגיע. אז עלי וקושקין שירתו יחד. הבוס שלח אותם לעתים קרובות בסתר. הם התחבאו בין השיחים וישבו בנשימה עצורה - הגבולשָׁמוּר. איכשהו עלי וקושקין הלכו לאורך הרצועה וראו עקבות של דובים. אבל הלוחם ידע שסימנים כאלה הושארו על ידי מפרים בנעליים מיוחדות. לקחתי את שביל הסקרלט והלכתי אל הדוב. החיה מיהרה לעבר הכלב ופצעה אותו.

נשא את קושקין אלוגו בזרועותיו אל המוצב. מחשבותיו של החייל היו בכדור. הוא הולך, מקשיב לנשימתו הכבדה של הכלב, שומע את ליבו של הכלב פועם בפראות. הביא את אלוגו לחובש. הוא שטף את הפצעים, תפר אותם הרבה מאוד זמן. וזה כואב. אלום אפילו רצה לנשוך אותו. קושקין ישב לידו, מלטף את ראשו של סקרלט ולחש, כאילו מרגיע אותו: "רק תחשוב, דוב". ואז קושקין לקח את הכלב לסככה שבה גרו הכלבים, השגיח עליו, הביא עצמות טעימות. כשהפצעים החלימו, הוא החל להוציא אותו לחצר, להתחמם בשמש. קושקין יושב על ספסל, מנגן בגיטרה. והכלב יושב לידו, שר יחד. באו חיילים אחרים, האזינו לשירים של סקרלט וצחקו.

האויב לא יעבור

אז עברו הקיץ והסתיו. החורף הגיע. קושקין ועלי היו במשמרת והבחינו בעקבות. ככל הנראה, הפולש היה כבד. הם עקבו אחר השביל והבינו שלא אדם אחד הולך כאן, אלא נושא מישהו אחר. הם תפסו אחד, השאירו את הלוחם סנגירב לשמור עליו, והם עצמם רצו אחרי אחר. היה צריך לחפש אותו. הם ראו את הבית, נכנסו, שאלו את הזקן אם ראה מישהו? סבא הצביע על החלון, קושקין הביט החוצה - פולש יורד ממדרון תלול

המים גועשים על האבנים, פסיעות לא נשמעות. אבל קושקין צועד בזהירות, הוא מפחד להפחיד אותו. סקרלט מריחה את האויב, נקרעת, אבל החייל מחזיק ברצועה ולוחש שעדיין לא הגיע הזמן. הפולש עצר ליד הנחל, הכלב התכרבל לכדור, קושקין שחרר אותו מהרצועה. סקרלט התפשטה בקפיצה - והתמוטטה על הפולש. הנשק הבזיק, האויב ירה מספר פעמים. אבל הכלב חטף את האקדח מידיו עם שיניו. קושקין רץ למעלה, קשר את הפולש - השני נתפס. הוא הביט בכלב הנאמן והיה המום: הוא שכב ללא ניע, דם זרם מהפצעים, מילא את השלג.

פרידה

השלמת הסיפור מחדש של סיפורו של יורי קובל "סקרלט". התקציר לא יוכל להעביר את כאב הפרידה בין קושקין וסקרלט הרגילים, בשביל זה צריך לקרוא את המקור

נשא את קושקין אלוגו אל המוצב בזרועותיו. הפרמדיק אמר כי הכלב לא ישרוד - הפצע היה קשה מדי. אבל קושקין לא האמין לו, ישב ליד עלי, ליטף אותו, הבטיח, ברגע שהחבילה תגיע, לתת לו את הנקניק. עיניו של הכלב התעממו, ואז התבהרו.

אלום שמח להקשיב לקושקין, אבל ראשו של הכלב החל להסתחרר, הציפורים שחו וראשו נעשה כבד. הכלב לא הצליח להחזיק אותו והפיל אותו על כפותיו, רעד ומת. וקושקין עדיין ישב, מלטף את סקרלט ואומר: "ונקניק, ועוגות ושומן חזיר."