סכין הנוער של היטלר: תיאור, מקור ומטרה

2024 מְחַבֵּר: Sierra Becker | [email protected]. שונה לאחרונה: 2024-02-26 05:02

מלחמת העולם השנייה הותירה הרבה מונומנטים היסטוריים המופקדים במוזיאונים ובאוספים פרטיים. לצד מכתבים, תמונות, בולים, מבקשים אספנים לקבל גם דוגמאות אותנטיות של כלי נשק ומדים. פריטים משדה הקרב זוכים להערכה רבה בקרב השוק האפור של ארכיאולוגים, ולפעמים כלי הנשק של אותם זמנים יכולים להיות שווים הון תועפות. גם כלי נשק תגרה מצאו את מקומם בין האוספים הפרטיים. סכיני כידון, פגיונות, אנלוגים מובחרים - כולם מבוקשים ונשארים מגרש פופולרי במיוחד. זה האחרון כולל גם את סכין הנוער של היטלר, מעין סמל של הבעלים, המדורג בשורות האליטה הצבאית. למרות תפקידיהם הבולטים למדי, הנשק הקצוות הזה היה חלק בלתי נפרד מהמדים, והגרמנים הצעירים למעשה לא נפרדו מהכידון.

תיאור ומקור

לאחר עליית מפלגתו של אדולף היטלר, שהיה אז עדיין קנצלר, לשלטון בגרמניה, מדים צבאיים או סטנדרטיים נכנסו לאופנה הן עבור ארגונים שנוצרו בדמות יחידות קרביות של ה-SS ו-SA, והן עבור אזרחים עמותות. בין האביזרים הנלווים לרפורמה, מקום נכבד נכבש על ידי סכין. ב-1933 הפך לחלק מהמדיםהנוער ההיטלראי והג'ונגפולק, שואפים למטרות דומות לאלו של כלי הנשק בפרס ב-SS ו-SA. עם זאת, אם בארגונים שהוזכרו ניתן היה לזכות בהבחנה כזו רק באמצעות הישגים יוצאי דופן, הרי שבסופו של דבר הפכה סכין הנוער של היטלר לפריט רגיל. בחנות של מדים צבאיים ניתן היה לרכוש אותו תמורת 4 רייקסמרק.

מדדי נשק תגרה

לפי התיאור של סכין הנוער של היטלר, בצורתה היא מזכירה כידון מסורתי, נפוץ בצבא הגרמני מ-1884 עד 1898. מאוחר יותר, המראה של הידית והלהב עצמו השתנה במקצת. כך, למשל, מאז 1937, שלט הארגון נחרט על משטח האמייל של השומר. הדוגמאות הראשונות פשוטות יותר במראה ויש להן מטרה פונקציונלית יותר, בעוד מאוחר יותר, כשהסכין קיבלה צורה של פגיון פקודה, היא הפכה ליותר תכונה טקסית. ייצור המוני של סכינים החל בשנת 1915, מאז 1923 הפך כידון כזה לכלי הנשק העיקרי של צבאות הוורמאכט.

סכין הנוער של היטלר מותאמת בצורה מקסימלית לענידה על חגורה, הנדן מספק את היכולת למשוך במהירות את הלהב. הנשק מורכב מלהב חד קצה ישר, ידית וצלב, המשמש כשומר. אפסוס הוא מסיבי. החומר ללהב הוא פלדת פחמן, עבור הידית נעשה שימוש במתכות רכות יותר. הלחיים לאחיזה היו עשויות מעץ, ואחר כך מפלסטיק. מימין היה סמל הנוער ההיטלראי. אורך הלהב הוא 140 מ"מ, עם יד - 245 מ"מ. משקל מרשים של 286 גרם הפך את הכידון הזה לאחד מהםהמאסיבי ביותר מבין האנלוגים הנפוצים בקרב ארגונים חצי-צבאיים.

מטרה ואביזרים

בתחילה, סכין הנוער של היטלר נוצרה כהבחנה לאותם ניאופיטים שעברו בהצלחה את "בחינת ה-Pimpf", שכללה בדיקת הכושר הגופני של חברי ה-Jungvolk. מאוחר יותר, הוא הפך לסמל המסורתי של הארגון, וזו הסיבה שהוא התפזר במהירות בשורות הנוער ההיטלראי. חלק מהבעלים טחנו את להב הסכין, והעניקו לו צורה צרה יותר. לפיכך, הלהב יכול בהחלט לשמש כסכין לחימה. על פי האמנה, חגורת החרב חייבת להיות שחורה. הלהב היה מהודק על הירך השמאלית במצב אנכי לחלוטין. אסור היה להציג כתובות משלך או שלטים אחרים על הסכין.

ווריאציות שונות

בשנת 1939 שוחררה אצווה מוגבלת של סכיני נוער היטלר עם הכיתוב "אדולף היטלר - מרץ". נשק כזה הוענק לאותם חברי הארגון שהשתתפו בצעדת הנצחה על לנדסברג לכבוד הפיהרר, שריצה עונש על הפוטש במינכן של 1923. יש עוד וריאציות - למשל מהצעדה לנירנברג, עם תיארוך מתאים. בנוסף, שוחררה אצווה מיוחדת של סכינים עם מסור. סכין הנוער של היטלר המקורית כיום היא בעלת ערך רב כשלעצמו, אבל אם האספן נתקל באנלוגיה לתחריט הראשוני, אז להב כזה יכול להיקרא אנדרטה היסטורית ייחודית ועדה לכל העידן של גרמניה בתקופת הפשיזם.

כתובות על הלהב

השאלה מה כתוב על הסכין של הנוער ההיטלראי, בקושיאינו הפופולרי ביותר מבין אלו הקשורים לנשק של הוורמאכט. בתחילה, הכתובת "Blut und Ehre" נחרטה על הלהב, המתורגמת כ"דם וכבוד". סיסמה זו הפכה למוטו של הארגון, אך כיום נחשבת לאסורה בגרמניה. בהמשך החלו הלהבים להציב פקסימיליה של ראש הארגון, בלדור פון שיראך, ואזכור של צעדה לכבוד היטלר. עד חיסול הארגון לא נותרו כתובות על הסכין. כל מה שהוצב שם הוא המותג של היצרן, הסדרה ושנת האספקה.