הספר הכי עצוב אי פעם. ספרים שעושים לך עור ברווז וגורמים לך לרצות לבכות

2024 מְחַבֵּר: Sierra Becker | [email protected]. שונה לאחרונה: 2024-02-26 05:00

לכל אחד מאיתנו לפעמים יש זמן שבו אנחנו רוצים להתאבל - או אפילו לבכות על איזה סיפור כן ונוגע ללב. זה בהחלט יכול להיות משהו קצת סנטימנטלי. אבל לפעמים אתה רוצה משהו שייגע במיתרי הנשמה, יגרום לתגובה ערה ורגשות. אנו מביאים לידיעתך רשימה של ספרים עצובים שבוודאי יביאו דמעות!

"Les Misérables", הוגו

יש מראה מלכותי יותר מהים, זה השמים; יש מראה מלכותי יותר מהשמים - זהו עומק נשמת האדם.

רומן זה מאת מבקרי הוגו הגדולים אינו מכנה דבר מלבד נהדר. הסופר מדבר על איך חיים אנשים שנדחו על ידי החברה… ביניהם, למשל, ז'אן ולז'אן. ז'אן קיבלה עשרים שנות עבודת פרך על גניבת לחם. עם זאת, פשוט לא הייתה לו ברירה - משפחתו רעבה. הנה סיפורה של קוזט הקטנה, שגדלה במשפחה של פונדקאים ששונאים אותה. זוהי הטרגדיה של נער פריזאי בשם Gavroche.ויקטור הוגו מראה את העימות בין המשטרה לעולם הפשע של בירת צרפת, מדבר על קרבות עקובים מדם בבריקאדות, מציג לקורא את מערכת הכנסייה וחוקיה.

קשה למצוא ספר מבריק יותר שחושף את כל הסודות של החברה הפריזאית (והצרפתית) בתחילת המאה ה-19 מאשר הספר הזה.

"החיים בהשאלה", Remarque

מי שרוצה לשמור - הוא מפסיד. מי שמוכן לשחרר עם חיוך - מנסים לשמור עליו.

בספר "החיים בהשאלה" מספר אריך מריה רמרק את סיפורם של אנשים שמנסים לנצח את חייהם במלחמה נגד המוות. גורלות שנחרבו במלחמה, התמכרות לאלכוהול, מרוצים, חברות ואהבה… וגם - כרטיס הביקור של הסופר - סוף טרגי. לפני הקוראים עומד סיפור אי ההבנה שמופיע בין צעירה הממהרת לחיות, לבין גבר מבוגר שלמרות הבדלי הגיל יחיה את הילדה. קשה לו להבין איך חושב אדם שהמוות מאחוריו. היא לא מצליחה להבין מדוע אדם עצמו - בכוונה - לוקח סיכון מוות.

וכמובן, בדפי הספר תמצאו קסם פריזאי, יין וצדפות, טיילות ערב ארוכות…

"נ.ב. אני אוהב אותך", אהרן

ישנם חטאים גרועים יותר בעולם מאשר ללמוד להיות מאושר שוב.

האם אתה מאמין באהבה שחזקה יותר מהמוות? אם לא, אז ססיליה אהרן תספר לכם על תחושה כזו. שֶׁלָהעצוב - עד דמעות - ספר על הולי קנדי, שמאבדת את בעלה בגיל שלושים. לאחר מותו של אדם אהוב, הולי סוגרת על עצמה, לא יוצאת מהבית ולא מתקשרת עם אף אחד. הכל משתנה כאשר אישה מקבלת חבילת מכתבים - מבעלה. אתה יכול לפתוח רק מייל אחד בחודש. מסתבר שכשמבין את התקרבות המוות, בעלה של הולי מקבל החלטה קשה: אהבתו כל כך חזקה שגם לאחר המוות הוא יעזור לאשתו לחזור לחיים נורמליים - ללא כאב ודמעות.

כל אות היא סוג של הוראה. הולי תצטרך לשיר קריוקי, לקנות לעצמה שמלה חדשה וללכת לים. אבל מה קורה כשהיא פותחת את המעטפה האחרונה?..

"הילד בפיג'מת הפסים", Boyne

אז מה ההבדל בין אנשים מאחורי הגדר לצבא? שאל ברונו את עצמו. ומי מחליט מי לובש פיג'מת פסים ומי לובש מדים יפים?

בין הספרים שיכולים לרגש אותך עד דמעות, והיצירה שכתב ג'ון בוין - "הילד בפיג'מת הפסים". גיבור הסיפור הזה הוא ילד בן תשע בשם ברונו. נכון, לא סביר שהספר הזה יתאים לקוראים צעירים. זה דווקא מיועד למבוגרים שיודעים מהו תיל דוקרני. היא זו שתפגוש את הילד בדרך. מאחורי התיל, ברונו ימצא חבר - ילד בפיג'מת פסים.

על מה הספר הזה? לא על ידידות, כפי שזה עשוי להיראות במבט ראשון. וכברבטח לא על יחסי משפחה. זה אפילו לא קשור לפשיזם. ג'ון בוין יספר סיפור נורא שכל רעיון, מורם למוחלט, יוצא במוקדם או במאוחר מעבר לגבולות ולא מביא תועלת, אלא אכזבה וצער. בנוסף, תמיד כדאי לזכור שגם הגדר שבה אדם מגן על עצמו ממשהו מחזיקה אותו - בדיוק כמו מה שנשאר מאחוריה.

"אלף שמשות זוהרות", Hosseini

במהלך הימים האפלים… אני חושב שאתה כל מה שיש לי בעולם הזה.

השמש האכזרית של קאבול. משום מה, הוא מאיר את דרכיהם של גברים ונשים בדרכים שונות לחלוטין. זה בדיוק מה שחאלד חוסייני מדבר עליו באחד הספרים העצובים ביותר שלו.

הסופר מציג לנו את מריאם. כבר בילדותה הבינה מה זה אי צדק ובוז. היא לא לגיטימית. ומיותר. התאבדות אמא, חיים במשפחת אביה, שם אף אחד לא נזקק לה, בעל לא אהוב (ולא אוהב)… השמחה היחידה של נשים אפגניות רבות היא הילדים שלהן, אבל גם למריאם אין את זה. חייה מסתבכים עוד יותר כאשר ליילה מופיעה על סף הבית - נערה צעירה שאיבדה את קרוביה. ליילה הופכת לאשתו השנייה של גבר שקשה מאוד לקרוא לו גבר. בהבנתו, נשים הן רק דברים, אפשר להעליב אותן, להכות אותן… ליילה ומריה עצמן אינן יכולות להבין מי הן זו לזו - אויבות? אחיות? רק דבר אחד ברור - הם פשוט לא יכולים להתמודד לבד עם אכזריות ועריצות. נשים יחד יעברו את כל הסבל, יחלומו על האושר, על הדרך אלאיזה מהם ישבר.

"בדידות ברשת", וישנבסקי

יש מקרים שבהם הכאב כל כך חזק שאי אפשר לנשום.

אם כבר מדברים על ספרים שנוגעים ללב, אי אפשר שלא להזכיר את "בדידות ברשת" מאת יאנוש ויסנייבסקי. הדמויות הראשיות שלו הן אנשים שנפגשים במרחבי הרשת העולמית. הם מספרים זה לזה סיפורים מהחיים שלהם, שלפעמים עולים על בדיוני, מדברים על פנטזיות אירוטיות ופשוט מקשיבים אחד לשני. השניים יצטרכו לעבור ניסויים רבים לפני שייפגשו בפריז. נכון, הם אפילו לא מבינים שהפגישה עצמה תהפוך למבחן החשוב ביותר עבורם - ועבור אהבתם

האם הגיבורים יצליחו להבחין בין העולם הווירטואלי והמציאותי? ואם כן, האם הילדה תישאר עם יעקוב או תחזור לבעלה?

"גנב הספרים", Zusak

כמו כמעט כל ייאוש, הכל התחיל ברווחה לכאורה.

אם אני מדבר על הספר הזה בקצרה רבה, זה סיפור על ילדה, מילים, גרמנים, גניבות, אקורדיוניסט ולוחם יהודי. הסיפור מסופר על ידי המוות. מוות שיש לו לב. מוות, שכואב - בגלל עבודתו הקשה. אם אנחנו מדברים על זה - הכי עצוב - ספר קצת יותר, אז כדאי שנסתכל אל העבר. השנה היא 1939 בלוח השנה. נראה שגרמניה עוצרת את נשימתה. המוות משתגע עם כל כך הרבה עבודה. ויש עוד קשיים לפנינו…

ליזל בת התשע, יחד עם אמה ואחיה הצעיר, נוסעת למינכן. אביה של הילדה לא איתם. ולעולם לא יהיה שוב. אמא חוששת כעת מגורל דומה. ומשום מה ליזל היא ששמה לב למוות. אז הילדה מופיעה ברחוב השמימי. למי שהמציא את השם הזה יש חוש הומור מאוד יוצא דופן. זה רחוק מגן עדן, אם כי לא העולם התחתון. ועכשיו לליזל כל מותה לפניה…

"אדון הזבובים", גולדינג

כשאתה אחראי, אתה צריך לחשוב וצריך להיות חכם, זאת הבעיה.

אדם מסוגל להסתכל בלי סוף בשלושה דברים: אש, מים ו… לא, לא אלה שעובדים. למי שמשפיל לאט אבל בטוח. ספר זה, שמתחיל כאגדת ילדים, מבהיר עד מהרה שאין בו שום דבר אגדה. בכלל. קבוצת ילדים מוצאת את עצמה על אי בודד. למה זה קרה? המחבר רק רומז. אבל זה לא העניין. במקום זאת, זו עבודה על איך חברה - אם כי מורכבת מילדים, מסוגלת להתפתח ולהתפתח. ומה ייצא מזה בסופו של דבר. העלילה של אחד הספרים העצובים ביותר מתחילה בהתרסקות מטוס.

בנים, שמוצאים את עצמם במקום נטוש לחלוטין, נלקחים לארגן את החיים, ללמוד לשרוד בתנאים של רעב וחוסר ציוויליזציה. הם אפילו מחליטים להקים ממשלה - בדיוק כמו מבוגרים. יחד הם בוחרים מנהיג - ילד בשם ראלף. אבל לילד אחר - ג'ק - זה ממש לאאני אוהב את זה, כי הוא רוצה להיות המנהיג. בגלל המרד, "השבט" מתפצל. והחיים הנוספים של הבנים דומים יותר לקטסטרופה. בביקורות על "אדון הזבובים" מאת ויליאם גולדינג, הקוראים מציינים: המחבר מראה, באמצעות דוגמה של ילדים, שהטבע החייתי הקיים באדם, בתנאים מסוימים, מסוגל להביס תכונות ומאפיינים אחרים של אופי., על החינוך. אבל מה קורה כשהמוסר פשוט קורס, כשהנערים שמוצאים את עצמם על האי חורגים מכל גבולות המותר? ואיך להגיב לכך שלספר לא יהיה סוף טוב?..

גרין מייל קינג

נמאס לי מהחושך שאופף אותי. אבל יותר מכל נמאס מהכאב. היא יותר מדי. אם הייתי יכול לשים לזה סוף, הייתי רוצה להמשיך לחיות. אבל אני לא יכול.

בין הספרים העצובים ביותר הוא סיפור שכתב סטיבן קינג. הסופר מספר לנו לאט על חייו של המשגיח. אדם שעובד בכלא לנידונים למוות. קוראים לו פול אדג'קומב. הוא הסוהר הכי רגיל שכבר מזמן רגיל להוציא אנשים להורג מבלי לרחם עליהם הרבה. הכל משתנה כשפול פוגש את העולה החדש ג'ון קופי.

ג'ון, למרות גובהו וגילו, הוא תינוק. ילד מתמודד עם לכלוך, שאי אפשר לשטוף ממנו. ילד שניסה להציל אך הואשם בפשע נורא. זה לפחות מה שהוא טוען. וכך גם אדג'קומב. המבקרים והקוראים אומרים פה אחד: הספר הזהמסוגל לחשוף את מהות החברה. מדובר בעובדה שאנו מוכנים לבוא לעזרת הסובבים אותנו. נכון, רק עד שזה יתחיל לאיים עלינו. האם התפקיד יהיה חשוב יותר הן לפול והן לשאר השומרים מאשר חייו של אדם חף מפשע? סטיבן קינג יענה.