היסטוריה של הצילום ברוסיה. צילומים ומצלמות ראשונות

2025 מְחַבֵּר: Sierra Becker | becker@designhomebox.com. שונה לאחרונה: 2025-01-22 22:11

הרצון ללכוד את רגעי החיים שקורים לאדם או לעולם הסובב אותו תמיד היה קיים. מעידים על כך ציורי סלע ואומנויות יפות. בציורים של אמנים הוערכה במיוחד הדיוק והפירוט היכולת ללכוד אובייקט מזווית נוחה, אור, העברת פלטת צבעים וצללים. עבודה כזו ארכה לפעמים חודשים של עבודה. הרצון הזה, כמו גם הרצון לצמצם את עלויות הזמן, הוא שהפך לדחף ליצירת צורת אמנות כמו צילום.

תמונה מופיעה

במאה ה-4 לפני הספירה, אריסטו, מדען מפורסם מיוון העתיקה, הבחין בעובדה מוזרה: האור שחלחל דרך חור קטן בתריס החלון חזר על הנוף שנראה מחוץ לחלון עם צללים על הקיר.

בהמשך, בחיבורים של מדענים ממדינות ערב, מתחיל להזכיר את הביטוי camera obscura, שפירושו המילולי "חדר חשוך". התברר כי מדובר במכשיר בצורת קופסה עם חור בחזית, בעזרתה ניתן היה להעתיק טבע דומם ונופים. מאוחר יותר, הקופסה שופרה על ידי מתן חצאים נעים ועדשה, שאפשרה להתמקד בתמונה.

בזכות הפיצ'רים החדשים, התמונות נעשו הרבה יותר בהירות, והמכשיר נקרא "חדר האור", כלומר, המצלמה לוסינה. טכנולוגיות פשוטות כאלה אפשרו לנו לגלות כיצד נראתה ארכנגלסק באמצע המאה ה-17. בעזרתם צולם הפרספקטיבה של העיר, אשר נבדלת על ידי דיוק.

שלבי פיתוח של צילום

במאה ה-19, ג'וזף ניפס המציא שיטת צילום, שאותה כינה הליוגרבורה. הצילום בשיטה זו בוצע בשמש בהיר ונמשך עד 8 שעות. המהות שלו הייתה כדלקמן:

• נלקחה לוחית מתכת שכוסתה בלכה ביטומנית.

• הצלחת נחשפה ישירות לאור חזק, מה שגרם להלכה לא להתמוסס. אבל תהליך זה לא היה אחיד ותלוי בעוצמת התאורה בכל אחד מהקטעים.

• לאחר מכן, הצלחת טופלה בממס.

• לאחר הרעלת חומצה.

כתוצאה מכל המניפולציות הופיעה תבליט, תמונה חרוטה על הצלחת. השלב המשמעותי הבא בהתפתחות הצילום היה הדאגרוטיפ. השיטה קיבלה את שמה משמו של הממציא שלה, לואי ז'אק מאנד דאגר, שהצליח לקבל תמונה על לוח כסף שטופל באדי יוד.

השיטה הבאה הייתה הקלוטיפ שהומצא על ידי הנרי טלבוט. היתרון של השיטה היה היכולת ליצור עותקים של תמונה אחת, שבתורה, שוחזרה על נייר ספוג במלח כסף.

חשיפה ראשונה לאמנותתמונות ברוסיה

ההיסטוריה של הצילום הרוסי נמשכת כבר יותר ממאה וחצי. והסיפור הזה מלא באירועים שונים ובעובדות מעניינות. הודות לאנשים שגילו את אמנות הצילום עבור ארצנו, אנו יכולים לראות את רוסיה מבעד לפריזמת הזמן כפי שהייתה לפני שנים רבות.

ההיסטוריה של הצילום ברוסיה מתחילה ב-1839. זה היה אז שחבר האקדמיה למדעים של רוסיה, I. Hamel, נסע לבריטניה הגדולה, שם התוודע לשיטת הקלוטיפ, לאחר שלמד אותה בפירוט. ואז הוא שלח תיאור מפורט. כך התקבלו הצילומים הראשונים שנעשו בשיטת הקלוטיפ, שעדיין מאוחסנים באקדמיה למדעים בכמות של 12 חלקים. התצלומים נושאים את חתימתו של ממציא השיטה, טלבוט.

לאחר מכן, בצרפת, האמל פוגש את דאגר, שבהדרכתו הוא מצלם מספר תמונות במו ידיו. בספטמבר 1841 קיבלה האקדמיה למדעים מכתב מהמל, שבו, לדבריו, התצלום הראשון שנלקח מהטבע. צולם בפריז, התמונה מציגה דמות נשית.

לאחר מכן, הצילום ברוסיה החל לצבור תאוצה, והתפתח במהירות. בין המאות ה-19 וה-20 החלו צלמים מרוסיה לקחת חלק בתערוכות וסלונים בינלאומיים על בסיס כללי, שם קיבלו פרסים ופרסים יוקרתיים, היו להם חברות בקהילות הרלוונטיות.

Talbot Method

ההיסטוריה של הצילום ברוסיה פותחה הודות לאנשים שהתעניינו מאוד בסוג חדש של אמנות. כך היהיוליוס פדורוביץ' פריצה, בוטנאי וכימאי רוסי מפורסם. הוא היה הראשון ששלט בשיטת טלבוט, שכללה השגת נגטיב על נייר רגיש לאור ולאחר מכן הדפסתו על דף שטופל במלחי כסף והתפתח באור השמש.

פריצה יצר את הצילומים הראשונים של עלי צמחים, ולאחר מכן הוא נכנס לאקדמיה למדעים בסנט פטרסבורג במאי 1839 עם דיווח. בו הוא דיווח כי מצא את שיטת הקלוטיפ מתאימה ללכידת עצמים שטוחים. למשל השיטה מתאימה לצילום צמחים מקוריים בדיוק הדרוש לבוטנאי

תרומה מאת J. Fritzsche

בזכות Fritzsche, ההיסטוריה של הצילום ברוסיה צעדה קצת יותר קדימה: הוא הציע להחליף את הנתרן היפוסולפט, שבו השתמש טלבוט לפיתוח התמונה, באמוניה, ששיפרה באופן ניכר את הקלוטיפ, ושיפרה את איכות התמונה. יולי פדורוביץ' הייתה גם הראשונה בארץ ואחת מהראשונות בעולם שערכה עבודת מחקר על צילום ואמנות צילום.

אלכסי גרקוב ו"דוכן האמנות"

ההיסטוריה של הצילום ברוסיה נמשכה, ואת התרומה הבאה לפיתוחו תרם אלכסיי גרקוב. ממציא וחרט מוסקבה, הוא היה המאסטר הרוסי הראשון בצילום ששלט גם בקלוטיפ וגם בדאגרוטיפ. ואם תשאלו שאלה לגבי מה היו המצלמות הראשונות ברוסיה, אז ההמצאה של גרקוב, "חדר האמנות", יכולה להיחשב ככזו.

המצלמה הראשונה, שנוצרה על ידו ב-1840, אפשרה ליצורתצלומי דיוקן באיכות גבוהה, עם חדות טובה, שצלמים רבים שניסו להשיג זאת לא הצליחו. גרקוב הגיע עם כסא עם רפידות נוחות מיוחדות שתמכו בראשו של המצולם, ואיפשרו לו לא להתעייף בישיבה ארוכה ולשמור על תנוחה ללא תנועה. ואדם בכיסא היה צריך להיות ללא תנועה במשך זמן רב: 23 דקות בשמש הבהירה, וביום מעונן - כל 45.

מאסטרים בצילום גרקוב נחשבים לצלם הפורטרטים הראשון ברוסיה. כדי להשיג צילומי דיוקן מצוינים, הוא נעזר גם במכשיר הצילום שהמציא, המורכב ממצלמת עץ שהאור לא חדר אליה. אבל במקביל, הקופסאות יכלו להחליק אחת מהשנייה ולחזור למקומן. בחזית הקופסה החיצונית הוא חיבר עדשה, שהייתה עדשה. הקופסה הפנימית הכילה צלחת רגישה לאור. על ידי שינוי המרחק בין הקופסאות, כלומר הזזתן אחת מהשנייה או להיפך, ניתן היה להשיג את החדות הנדרשת של התמונה.

תרומה של סרגיי לויצקי

האדם הבא, שבזכותו ההיסטוריה של הצילום ברוסיה המשיכה להתפתח במהירות, היה סרגיי לויצקי. בהיסטוריה של הצילום הרוסי הופיעו דגוריוטייפים של פיאטגורסק וקיסלובודסק, שנעשו על ידו בקווקז. כמו גם מדליית זהב של תערוכת אמנות שהתקיימה בפריז, שם שלח תמונות להשתתף בתחרות.

סרגיי לויצקי היה בחזית הצלמים שהציעו לשנות את הרקע הדקורטיבי לצילומים. הם גם החליטו לבצע ריטוש של צילומי פורטרט ושלהםשליליות כדי לצמצם או לבטל פגמים טכניים, אם יש.

לויצקי עוזב לאיטליה בשנת 1845, מחליט לשפר את רמת הידע והמיומנויות בתחום הדאגרוטיפ. הוא מצלם תמונות של רומא, כמו גם תמונות דיוקן של אמנים רוסים שחיו בה. ובשנת 1847 הוא מגיע עם מכשיר צילום עם פרווה מתקפלת, משתמש בפרווה מהאקורדיון לשם כך. החידוש אפשר למצלמה להפוך לנייד יותר, מה שבא לידי ביטוי במידה רבה בהרחבת הזדמנויות הצילום.

סרגיי לויצקי חזר לרוסיה כצלם מקצועי, לאחר שפתח את סדנת הדאגרוטיפ שלו "ציור אור" בסנט פטרבורג. איתה הוא גם פותח סטודיו לצילום ובו אוסף עשיר של דיוקנאות צילום של אמנים, סופרים ואישי ציבור רוסים. הוא לא מוותר על לימוד אומנות הצילום, ממשיך לחקור אמפירית את השימוש באור חשמלי ושילובו עם שמש והשפעתם על תמונות.

טביעת רגל רוסית בצילום

אמנים, מאסטרים בצילום, ממציאים ומדענים מרוסיה תרמו תרומה גדולה להיסטוריה ולפיתוח של הצילום. אז, בין היוצרים של סוגים חדשים של מצלמות, ידועים שמות משפחה רוסיים כמו Sreznevsky, Ezuchevsky, Karpov, Kurdyumov.

אפילו דמיטרי איבנוביץ' מנדלייב לקח חלק פעיל, ועסק בבעיות תיאורטיות ומעשיות של יצירת צילומים. ויחד עם סרזנייבסקי, הם עמדו בראשית הקמת מחלקת הצילום בחברה הטכנית הרוסית.

הצלחותיו של המאסטר המבריק של הצילום הרוסי, שניתן להעמיד אותו באותה רמה עם לויצקי, אנדריי דנייר, ידועות ברבים. הוא היה היוצר של אלבום התמונות הראשון עם דיוקנאות של מדענים מפורסמים, רופאים, מטיילים, סופרים, אמנים. והצלם א' קרלין נודע ברחבי אירופה ונכנס להיסטוריה של הצילום כמייסד ז'אנר הצילום היומיומי.

פיתוח הצילום ברוסיה

העניין בצילום בסוף המאה ה-19 גדל לא רק בקרב מומחים, אלא גם בקרב האוכלוסייה הנפוצה. ובשנת 1887 יצא לאור "העלון הפוטוגרפי", כתב עת שאסף מידע על מתכונים, הרכבים כימיים, שיטות עיבוד תמונות ונתונים תיאורטיים.

אבל לפני המהפכה ברוסיה, ההזדמנות לעסוק בצילום אמנותי הייתה זמינה רק למספר קטן של אנשים, שכן כמעט לאף אחד מממציא המצלמה לא הייתה הזדמנות לייצר אותם בקנה מידה תעשייתי.

בשנת 1919 הוציא ה-V. I. לנין צו על העברת תעשיית הצילום בשליטת הקומיסריון העממי לחינוך, ובשנת 1929 החלה יצירת חומרי צילום רגישים לאור, שלימים הפכו זמינים לכולם. וכבר ב-1931 הופיעה המצלמה הביתית הראשונה "פוטוקור".

תפקידם של מאסטרים רוסים, אמני צילום, ממציאים בפיתוח הצילום הוא גדול ותופס מקום ראוי בהיסטוריה העולמית של הצילום.