"אחרייך" מאת Jojo Moyes: ביקורות וסקירות

2024 מְחַבֵּר: Sierra Becker | [email protected]. שונה לאחרונה: 2024-02-26 05:01

האם קוראים אי פעם ראו סנאי רץ על גלגל? המנגנון, שנותר ללא תנועה, אינו מעורר עניין של אף אחד. אבל ברגע שהסנאי מתחיל לנוע, הגלגל מתחיל להסתובב, ובכל סיבוב מתפתחות עוד ועוד תככים. מסובבת את הגלגל מהר יותר ויותר, האצנית נהנית בעצמה ובו בזמן מעניקה הנאה למי שצופה בה. בערך לפי העיקרון הזה, הנרטיב נבנה בספר החדש של ג'וג'ו מויס "אחרייך". ביקורות הקוראים אומרות שאין בזה שום דבר רע. אבל עדיין, כפי שהם מבטיחים, סגנון כתיבה כזה מתעייף בסופו של דבר. כמו להריץ סנאי בגלגל.

"After You" מאת Jojo Moyes: ביקורות

הרומן, שיצא באביב 2015, עניין רבים. בגדול, בעיקר הקוראים התלהבו מהשאלה: למה? למה היהכתב את הספר "אחרייך" מאת ג'וג'ו מויס? ביקורות קוראים (רבות מאוד) מכילות את הקביעה שאפשר היה להסתדר בלעדיה. ואפילו יותר מזה. רבים רואים שמיותר לכתוב את "אחרייך" מאת ג'וג'ו מויס. ביקורות על הרומן טוענות שהספר, שהיה המשך ליצירה האהובה על ידי רבים "אני לפניך", לא רק איכזב מעצמו, אלא גם הכניס רגע שלילי מסוים לתפיסה של היצירה הראשונה.

"אחרייך", מחבר - Jojo Moyes: ביקורות על הרומן, ביוגרפיה של הסופר

המשתמשים ברשת, שבהתחלה ראו את עצמם אוהדי יצירתו של הסופר, החלו להעלות השערות: מדוע נוצר הספר הזה, אם הראשון מכיל לדעתם סיפור גמור לחלוטין שאינו מצריך המשך?

קוראים רבים גינו את שחרורו של After You של Jojo Moyes. ביקורות לקוחות מצביעות על כך שהסופר רק רצה להרוויח כסף נוסף על ידי כתיבת המשך בינוני לספר ראשון מוצלח למדי. היא הקריבה אמנות למען רווח. כך מתאפיין מחבר הרומן "אחרייך", ג'וג'ו מויס, ביקורות.

תמיהת הקוראים והרצון להבין את המניעים שהניעו את הסופרת ליצור המשך מיותר ולא מוצלח של ספרה האהוב "אני לפניך" הפעילו עניין באישיותו ובחייו של המחברת של שתי היצירות.

מי היא?

לשאלה זו עונים הקוראים עצמם. יצירתיות מויס לפני יציאת הספר האחרון זכתה להצלחה מסוימת במעגלים של אניני טעם של רומנטיקת נשים. על חיי המחברביקורות "אחרייך" מאת Jojo Moyes חושפות את הדברים הבאים.

הסופר והעיתונאי האנגלי העתידי נולד ב-1969 בלונדון. כאן בילתה את ילדותה ונעוריה. ג'וג'ו ניסתה מקצועות רבים לפני שבחרה בקריירה כסופרת: היא נהגה במונית, הקלידה ברייל, כתבה עלוני נסיעות, למדה בקולג' באוניברסיטת לונדון. מויס הוא עיתונאי מאז 1992, וכותב בעיתונים מובילים באנגלית. בשנת 2002 היא פרסמה את ספרה הראשון, "מגן גשם", המבוסס על סיפורי האהבה של סבא וסבתא שלה. הצלחת הספר נתנה השראה למחבר לעזוב את העיתונות ולהתמסר לחלוטין לקריירה כסופר. ובכל זאת, היא חוזרת מדי פעם לעבודת דיווח: היא כותבת טורים ב"דיילי טלגרף", "אינדיפנדנט" ובפרסומים נוספים. הסופרת גרה עם משפחתה בחווה משלה באסקס.

כתוב

מחבר הספר "אחרייך" Jojo Moyes (ביקורות מודיעות לכל מי שרוצה לדעת כמה שיותר על הסופר) יצר אחת עשרה יצירות:

• Me Before You הוא רומן שנועד כסדרה.

• "אחרייך" נועד כסרט ההמשך שלו.

סדרות חיצוניות נוצרו:

• מוזיקת לילה;

• Silver Cove;

• Arcadia Villa;

• "צעדים שמחים בגשם";

• "רוקדים עם סוסים", וכו'

הרומן האחרון שכתב ג'וג'ו מויס הוא אחריך. ביקורות עלזה, כפי שכבר הוזכר, מאוד מעורפל.

על מה הרומן?

חס וחלילה לקוראים לחוות את מה, לפי רצונו של המחבר, הזדמנות לחוות את גיבורת היצירה של ג'וג'ו מויס "אחרייך". ביקורות על הספר מלאות בווידויים של הקוראים הכי רגישים שסיפורה של הילדה ריגש אותם עד דמעות.

האם החיים שווים לאחר איבוד אדם אהוב? לו קלארק היא לא רק ילדה שחיה את חייה הרגילים והבלתי יציבים. היא השתנתה לנצח על ידי ששת החודשים שבילה עם וויל טריינור. לאחר מותו של אדם אהוב, עקב הנסיבות, לו נאלצה לחזור הביתה למשפחתה. וכאן היא צריכה להשקיע מאמצים רבים כדי להתגבר על צערה, שהתגלה כל כך עצום שמילא את כל נשמתה. פצעי הגוף נרפאים (היתה תאונה עם הילדה), אך נשמתה ממשיכה לסבול ולדרוש ריפוי. בחיפושיו היא מגיעה לקבוצת תמיכה פסיכולוגית, עם חבריה היא חולקת שמחות וצער. כאן היא פוגשת את הרופא סם פילדינג, אדם שיודע הכל על החיים ועל המוות כאחד. סם הופך לאדם שיכול באמת להבין את הגיבורה. אבל האם היא תמצא את הכוח בעצמה לזוגיות חדשה?

Storyline

למי שלא קרא את After You מאת Jojo Moyes, הביקורות והתיאור של הספר יעזרו לכם לנווט בתפניות העלילה.

פעולת היצירה החדשה מתרחשת שנתיים לאחר האירועים שהפכו לתוכן הספר הראשון. לו (הגיבורה שלנו) שוב לבד. לאחרמותו של וויל גורם לה להרגיש אומללה ואבודה לחלוטין. חוויות חדות נמוגות בהדרגה אל הרקע, ומפנות מקום לבעיות יומיומיות. לו מוצא עבודה חדשה. היא חזרה כמלצרית. הגיבורה מעולם לא קיבלה חינוך; אין לה עדיין הזדמנות לשנות את מקצועה. לו כל כך עטופה בחוויות שלה שהיא לא מסוגלת להימנע מתאונה. היא נופלת מהגג, מתעוררת מבכי חד בלתי צפוי ממערבולת המחשבות הקודרות שכבשה אותה. עם שברים מרובים, לו מגיע לבית החולים, שם הוא עובר מספר ניתוחים. לזמן מה נראה שהילדה נופלת למקומה של אהובה שנפטר. היא חוששת להפוך לנכה. אבל מאמצי הרופאים מונעים תוצאה גרועה יותר.

מוסרי

למרות העובדה שרוב אלה שקראו את "אחרייך" מאת ג'וג'ו מויס, הביקורות על רומן הנשים היו בעיקר שליליות (הספר איכזב את הקוראים שציפו מיצירתו של הסופר האהוב עליהם לאותה רמה אמנותית כמו הספר הרומן הראשון - "אני לפניך "), ובכל זאת העבודה גרמה לקוראים לחשוב על הרבה דברים רציניים ולהסיק מסקנות חשובות. יחד עם הדמות הראשית הבינו הקוראים שהגורל נותן סיכוי לאושר יותר מפעם אחת. אתה לא צריך "להיתקע" בעבר ולמנוע מעצמך את ההזדמנות להיות שוב מאושר.

היסטוריית הספר

כדי ליצור ספר המשך לספר "Me Before You", כפי שג'וג'ו מויס הודתה בפני עיתונאים, היא לא התכוונה לעשות זאת. אבל העבודה התחילה על התסריט ו,בנוסף, הגיעו הרבה מכתבים שבהם הקוראים שאלו איך התבררו המשך החיים של הדמות הראשית. כל זה לא אפשר למחבר לשכוח את הדמויות האהובות. רציתי לפגוש אותם שוב ולעבור יחד ניסויים חדשים.

לא נקודה, אלא אליפסיס, והעלילה מעוותת מדי…

למה המחבר החליט להמשיך את הסיפור שכבר גמור? קוראים של After You מאת Jojo Moyes שואלים לעתים קרובות את השאלה הזו. ביקורות על הספר על ידי משתמשי הרשת מכילות את האמונה שעם ההמשך הזה המחבר קלקל את התפיסה של הספר הראשון, שבו באמת תואר סיפור טרגי מאוד נוגע ללב. הקוראים האמינו שנקודה משכנעת, על פי ההיגיון של התפתחות האירועים והדמויות, הוכנסה לגמר שלה. התברר שזה רק אליפסיס…

לעתים קרובות, על פי מחברי הביקורות, המשך של סיפור מאבד לפני שהוא מתחיל. "אחרייך" היא בדיוק אפשרות כזו.

רבים רואים את עלילת הרומן "מעוותת" מדי: בתו של וויל מתממשת יש מאין, מערכת היחסים של הגיבורה עם משפחתה הופכת למופרכת, ועוד ערימה של אירועים שלא מפריעים לך הכל, הסיפור רק ממשיך ונמשך.

לפי אחד מקוראי הרומן, הסיפור הנוקב התדרדר לרומנטיקה זולה, עם חיפוש עמל אחר "אני לא יודע מה."

משעמם, יותר מדי…

"משעמם במקומות", כותבים קוראי After You מאת Jojo Moyes. ביקורות וסקירות של חובבי ספרות נשים שקראו את הרומן מכילות, בנוסף להעברת רשמים אישיים, ניתוח מענייןהעלילה, הדמויות ומאפייני הסגנון של העבודה.

הקוראים מציינים שבתחילת הספר יש יותר מדי כאב, הגיבורה שבורה, שבורה. אין לה כוח לבנות חיים מחדש. לואיז דחפה את עצמה לעולם של ארבע החומות ומסרבת להתעניין במתרחש סביבה… ואז הסיפור זורם בצורה חלקה ומשעממת, הנסיעות של הגיבורה לקבוצת התמיכה מעצבנות במיוחד. הטקסט גדוש בדיאלוגים משעממים. הקוראים מסכימים שהאנשים האלה צריכים לחלוק את הייסורים והכאב שלהם, אבל די קשה להיכנס לזה, אז הדיאלוגים והשיחות האלה פשוט נקראים "באלכסון".

ככל שאתה קורא יותר את הרומן, המשפטים מעצבנים יותר: "מה יעשה? מה הוא יעשה?" הגיבורה מקובעת מדי בנושא הזה.

דמותו של סם, על פי מחברי הביקורות, נותרה בלתי נחשפת, על רקע זכרו של וויל, נראה היה שהוא אבוד. רק בגמר הפך סם לדמות משמעותית. הרומן חסר רגשות, תככים, חדות בעלילה ובאופן ישיר בעצם גורלו של הגיבור החדש. גם הקוראים לא אוהבים את הסוף: הכל כאוטי, יש הרבה הגזמות, נראה שכולם שמחים, וסם נראה בצד.

לאחר קריאת הספר "נשאר עצב עז…"

הרומן "אחרייך", לדברי הקוראים, מפסיד הרבה לקודמו - "אני לפניך". אין לו צבעים, אין לו רגשות. העבודה לא מותירה רושם חי, לא גורמת לך לחשוב זמן רב לאחר קריאת גורלן של הדמויות. הספר מעורר רגשות אחרים לגמרי. אחרי שקראתי את הרומן, לא מתחשק לי לבכות בכלל, "נשארת בהירעצב…" רבים מתלוננים שהעבודה מעט מתוחה.

לפעמים רומן מבלבל…

בניגוד לרומן הראשון, הספר הזה גורם לפעמים לכעס ולעצבנות בגלל המעשים המטופשים של הדמויות - הקוראים משתפים זאת בביקורות שלהם. ולפעמים משהו בעלילה גורם לתמיהה. לדעתם, לספר יש דמיון ברור לסדרה בינונית באמריקה הלטינית.

ברומן, שום דבר לא נשאר מהלו הבהיר והעליז. הסוקרים מתחרטים על כך. כנראה שכל מה שוויל לימד אותה היה מבוזבז, הם אומרים. ברומן החדש, הגיבורה איכשהו אפורה, חסרת ייחוד. נראה שגילה אינו בן 28, אלא כולה 60. אבל אי אפשר להאשים חלק מהקוראים. המצב בו היא נקלעת קשה מדי. וזה בכלל לא בלתי סביר שהיא מתאבלת על וויל זמן רב כל כך. מי יודע מה אחרים היו עושים במקומה. ברגע שהיא מוצאת אדם שמבין אותה, היא כמעט מיד מאבדת אותו. חבל שהיא בכלל לא מנסה להתקדם הלאה, כל הזמן מרחמת על עצמה, מגוללת בראש מאורעות עבר, מתגעגעת לוויל, שאי אפשר להחזיר, לא רוצה לשנות כלום.

הסוקרים מסכימים עם מה שאמרה עליה טרינה (אחותה): "קל לך יותר להחזיק בעבודתך המטופשת ולהתבכיין כל הזמן. יותר קל לך לחשוב ששום דבר לא תלוי בך". יותר מכל, הקוראים לא מרוצים מ"חוסר עמוד השדרה" של הדמות הראשית, מהעובדה שהיא כל הזמן מפנקת את כולם וסולחת על הכל.

לJojo חייב להיות מוסתרטקסט משנה.

לפי הקוראים, האירועים ברומן מתפתחים מסיבה כלשהי - הם תמיד מסתירים סאב-טקסט נסתר, שלפעמים מתגלה לאחר מאה עמודים ואף יותר. מדוע לא נוכל לערוך הקבלה מיד בין הצעקה הקטלנית, שאחריה לו נפל מהגג מהפתעה, לבין הופעתה של גיבורה חדשה משום מקום? שאלה זו כלולה בחלק מהביקורות. למה להציף את הרומן בתיאורים של דברים שגורמים לדמויות שלא למצוא לעצמן מקום ושהם בעצם שטויות גרידא? למשל, אמה של הדמות הראשית לא מגלחת את רגליה באופן עקרוני, ובשל כך נמשכת מלחמה של ממש במשפחה. ברומן הוריו של לו מצחיקים מאוד עם הבעיות הפסבדו - כך חושבים רבים שקראו את הספר. משום מה, הסופרת הייתה צריכה לסחוט את האמונות הפמיניסטיות של אמה לתוך הרומן, שוב להסיח את דעת הקוראים מהעיקר. מחכה ללא הרף לסאבטקסט הנסתר בסופו של דבר מתעייפת…

החיים הם סדרה של סבל וכישלון…

לפי גולשים ברשת, המחבר מוביל את הגיבורה שלו דרך שלבי חיים מומצאים, שכל אחד מהם הוא סוג של כישלון, חוסר מזל או סבל. צעד אחר צעד הם והגיבורה נעים לאורך תהום האבל הזה, לא מאפשרים לקורא להתעשת - לאט, בטוח ובהתמדה, אבל עדיין עד סוף טוב. ככל הנראה, בדרך זו מנסה הסופרת להאיר לציבור את השעמום של חיי היומיום האפורים, ולאלץ אותם לחוות את גורלם המר יוצא הדופן של הגיבורים.

נראה שלא נותר שום דבר טוב בכל אנגליה שיעורר אופטימיות ותקוות מזהירות, הם אומריםסוקרים. יש איזושהי התנוונות בארץ והידרדרות מוחלטת - הקורא ממש נשטף בים של סבל, וזה מפתיע.

הרבה גם שמו לב ששום דבר לא קורה ברומן פשוט. אתה לא יכול פשוט לגשת לקרוב משפחה וליצור איתו מערכת יחסים. הקפד לפנות לכל מתווך. איך אחרת? מה התככים בלי זה?

ואם הקורא מצפה שכל ההרפתקאות הללו יושלמו בסופו של דבר והמחבר עדיין ישים את הנקודה הסופית, אז הוא טועה עמוקות. גלגל האירועים המתואר ברומן נעצר רק לזמן מה, המחברת והגיבורה לוקחים הפסקה, ואז הסנאי (זוכרים את המטאפורה בתחילת המאמר?) ירוץ שוב.

אין מה להתחרט…

כמה מהקוראים מצאו את סופו של הרומן פתוח. אחרים טוענים, מאמינים שאפשר לכתוב כך המשך אינסופי לכל ספר. הסוף האמיתי הוא לא בהכרח זה שבו הדמויות מתחתנות, משיגות משהו מוגדר. בסוף הרומן, המחברת מראה שלואיז מוצאת שלווה, כוח ותקווה.

הסיפור המתואר בספר, לפי גולשים ברשת, גורם לך לחשוב שאתה בהחלט צריך ללכת רחוק יותר, ליהנות מהחיים. בכך אינך מסגיר את זכרו של אדם אהוב שנפטר. והכי חשוב, אין על מה להצטער.

בדעה זו הקוראים אותו דבר. לא משנה מה הרשמים שנותרו לאחר קריאת הרומן, מחברי הביקורות תמימי דעים בדבר אחד - הם לא מתחרטים שזהקרא.